מה שמתאים לחוסך בן 35 לא בהכרח מתאים לחוסך בן 65.
הפופולריות של מסלולי ה-S&P 500 יצרה אצל רבים תחושת ביטחון, אך דווקא לקראת הפרישה כדאי לבחון מחדש האם אסטרטגיית ההשקעה עדיין תואמת את הצרכים ואת רמת הסיכון הרצויה.
בעשור האחרון הפכו מסלולי ההשקעה העוקבים אחר מדד ה-S&P 500 לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של החיסכון ארוך הטווח בישראל. יותר ויותר חוסכים בחרו להעביר קרנות השתלמות, קופות גמל ופנסיה למסלולים מחקי מדד, מתוך אמונה כי מדובר בפתרון פשוט, יעיל וזול המאפשר ליהנות מצמיחת הכלכלה האמריקאית לאורך שנים.
קשה להתווכח עם הצלחת הגישה הזו. שוק המניות האמריקאי הציג ביצועים מרשימים לאורך זמן, וחוסכים רבים נהנו מתשואות גבוהות משמעותית ביחס לחלופות סולידיות יותר. אולם דווקא ההצלחה יוצרת לעיתים אשליה מסוכנת: התחושה שלא נדרש עוד לנהל את הסיכון, לבחון את מבנה התיק או להתאים אותו לשלבים השונים בחיים.
כאשר אדם נמצא בתחילת דרכו הפיננסית, ייתכן בהחלט שהוא יכול להרשות לעצמו תנודתיות גבוהה יחסית. יש לו שנים רבות של חיסכון לפניו, משכורת חודשית שממשיכה להיכנס ותהליך הפקדות מתמשך שמאפשר להתמודד גם עם תקופות של ירידות בשווקים.
אך התמונה משתנה ככל שמתקרבים לגיל הפרישה.
הסיכון שלא תמיד מדברים עליו
רבים מהחוסכים בוחנים את ביצועי המדד לאורך עשרים או שלושים שנה ומגיעים למסקנה כי "בטווח הארוך השוק תמיד עולה". הבעיה היא שפורש אינו חי בטווח הארוך בלבד. לעיתים דווקא השנה או השנתיים שקדמו לפרישה עשויות להיות בעלות השפעה משמעותית על מצבו הכלכלי בשנים שלאחר מכן.
ניקח לדוגמה חוסך שצבר שני מיליון שקלים בקרן הפנסיה ונמצא שנתיים לפני פרישה. אם באותו שלב יתרחש תיקון חד בשוקי המניות, עשויה להירשם ירידה משמעותית בשווי התיק. ייתכן כמובן שהשווקים יתאוששו בהמשך, כפי שקרה לא פעם בעבר, אך מבחינת אותו חוסך השאלה המרכזית היא האם עומד לרשותו
מספיק זמן להמתין להתאוששות.
זוהי אחת הסיבות לכך שמתכננים פיננסיים ברחבי העולם נוטים לבחון לא רק את פוטנציאל התשואה של תיק ההשקעות, אלא גם את התאמתו לשלב החיים שבו נמצא החוסך.
האם מדד אחד הוא באמת פיזור מספק?
אחת הטענות הנפוצות לטובת השקעה ב-S&P 500 היא הפיזור הרחב שהוא מציע. ואכן, המדד כולל מאות חברות מובילות במשק האמריקאי.
ובכל זאת, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של ריכוזיות גוברת, כאשר חלק משמעותי ממשקל המדד מבוסס על מספר מצומצם יחסית של ענקיות טכנולוגיה. משמעות הדבר אינה שהמדד אינו איכותי או שאינו מתאים להשקעה, אלא שפיזור אמיתי הוא מושג רחב יותר מאשר מספר החברות הנכללות במדד.
פיזור יכול לכלול שילוב בין אזורים גיאוגרפיים שונים, סוגי נכסים שונים ורמות סיכון שונות. ככל שמתקרבים למועד שבו הכסף אמור לשמש למחיה שוטפת, ישנם משקיעים שבוחרים לבחון מחדש את האיזון שבין פוטנציאל הצמיחה לבין היציבות הרצויה להם.
מה מלמד הניסיון בשטח?
בשיחות עם לקוחות לקראת פרישה עולה לא פעם תופעה מעניינת. רובם מרגישים בנוח מאוד כל עוד השווקים עולים. אולם כאשר מציגים להם תרחיש של ירידה חדה סמוך למועד הפרישה, התשובות כבר משתנות.
הסיבה לכך פשוטה: בגיל 35 קל יותר להתמודד פסיכולוגית ופיננסית עם ירידה זמנית של עשרות אחוזים בתיק. בגיל 65, כאשר הכסף שנצבר במשך עשרות שנים עומד להפוך למקור הכנסה מרכזי, תחושת הסיכון נראית אחרת לחלוטין.
אין בכך כדי לומר שחשיפה גבוהה למניות אינה מתאימה לפורשים. ישנם משקיעים בעלי הון משמעותי, מקורות הכנסה נוספים או אופק השקעה ארוך גם לאחר הפרישה, שעשויים לראות בכך אסטרטגיה מתאימה בהחלט. מנגד, אחרים עשויים להעדיף להפחית בהדרגה את רמת התנודתיות ולהגדיל את הוודאות לגבי חלק מההון שצברו.
לכן, השאלה החשובה אינה האם ה-S&P 500 הוא השקעה טובה או פחות טובה. עבור רבים הוא היה ונותר אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר בעולם ההשקעות. השאלה היא האם אותה אסטרטגיה שנבחרה לפני עשרים או שלושים שנה עדיין מתאימה למציאות הפיננסית הנוכחית.
בסופו של דבר, פרישה אינה רק יעד כלכלי. היא מעבר בין שלב של צבירת הון לשלב של שימוש בהון. המעבר הזה מחייב לעיתים בחינה מחודשת של הנחות יסוד שנראו מובנות מאליהן במשך שנים, ובכלל זה גם ההנחה שניתן להסתמך על גישת "שגר ושכח" בכל שלב של החיים.
