חישובים כספיים שמטרתם היא להעריך לכמה כסף נזדקק בעת הפרישה לפנסיה, הם עניין מורכב מאוד – בשל ריבוי המשתנים שבהם. אחרי הכל, את העתיד, לא פשוט לחזות. ועם זאת – העובדה שקיימת כמות עצומה של דאטה מהעבר, מאפשרת לחוקרים לבצע הערכות מושכלות – שיכולות לסייע לנו לקבל החלטות נכונות.
אחד מהמחקרים החשובים ביותר בתחום הפרישה הוא "מחקר טריניטי". המחקר נערך ע"י פרופסורים למימון מארה"ב, שניסו לענות על שאלה בסיסית – כמה כסף אפשר למשוך בכל שנה מתיק החיסכון הפנסיוני, בלי לרוקן לגמרי את הקרן, כך שזו תספיק לשנים שלאחר הפרישה לפנסיה?
ואלו הם העקרונות הפיננסיים שעומדים מאחורי המחקר:
- חישוב התשואה הממוצעת שמניבה השקעה בשוק ההון (במגוון רמות סיכון)
- התחשבות באינפלציה הממוצעת לאורך אותן שנים
- שמירה על מרווח ביטחון, למקרה שבשנים הראשונות של הפרישה יהיו ירידות משמעותיות שעלולות לקזז חלק גדול מהתשואה – בזמן הלא נכון.
המחקר, שפורסם בסוף שנות התשעים, בחן מה קרה לכל אדם שפרש בכל נקודת זמן מאז 1926, לאורך 30 שנה, בהנחה שחסך באחד ממדיניות ההשקעה, מ-0% במניות ועד 100%. החוקרים מצאו שאם האדם משך 4% בכל שנה מהתיק (בהשקעה של 50-50), הסכום הספיק לו ל-30 שנה ב-96% מהמקרים ללא שהקרן תתאפס. "זה מחקר חשוב מאוד, שזכה לפרסום רב ובצדק", אומר רואי שוקרון, מנכ"ל בנצ'מרק שירותים פיננסיים, "זו נקודת בסיס טובה, שאנחנו בהחלט נעזרים בה כשאנחנו מסייעים ללקוחות לבצע תכנון פיננסי לעתיד".
המחקר, כמובן, סובל מהטיות שונות שחשוב לזכור אותן. "ראשית, הוא בחן שנים מהעבר הרחוק למדי, ושנית – המחקר נערך על שוק ההון בארה"ב. ביפן למשל בדקו חישוב דומה וגילו שהמשיכה הרלבנטית הייתה של פחות מאחוז בלבד", אומר שוקרון, "אבל עדיין חשוב לזכור, שהמחקר מציג הערכה שמרנית למדי. כשמנהלים תיק לטווח ארוך, מומלץ במקרים רבים להגדיל את רמת הסיכון שלו – וזה צפוי להגדיל את התשואות, כפי שניתן לראות בטבלאות מתוך המחקר. ובישראל, רובנו חשופים כיום בשיעור ניכר לשוק בארה"ב ולא ליפן.
בתוך תהליך של תכנון פיננסי, מומלץ להביא בחשבון גם אלמנטים של החזקות בנדל"ן וכמובן חסכונות ותיק פנסיוני של כל משקיע ומשפחה".
נתונים מתוך בלוג באתר "הסולידית"
כלל ה-300 – כלי לתכנון פיננסי
ההישענות על מחקר טריניטי מאפשרת לעגן את התכנון הפיננסי במספרים פשוטים וקלים להבנה.
"נגיד שאדם מחליט שהוא צריך 20 אלף שקל בחודש לתקופת הפנסיה כדי לשמור על רמת החיים שלו", אומר שוקרון, "נהוג לבצע חישוב פשוט של הכפלה ב-300, אשר יראה שהוא צריך להגיע לחיסכון של 6 מיליון שקלים. חיסכון זה יאפשר לבצע משיכה של 4% עד שהקרן תתאפס. אלה הם כמובן מספרים משוערים בלבד, שלא לוקחים בחשבון נושאים כמו ירושות משפחתיות ונכסי נדל"ן, ואת קצבאות הפנסיה/זקנה, אבל הם נותנים לנו עוגן פסיכולוגי חשוב שעוזר להתנהל נכון כבר מגיל צעיר, תוך חתירה למטרה עתידית – וזהו הדבר החשוב. בגילים צעירים, קשה מחשבתית לתכנן את העתיד הרחוק, וזה עלול לגרום לקשיים פיננסיים עתידיים ולהחמצת הזדמנויות. מטרה ברורה ופשוטה להבנה, עוזרת למקד את קבלת ההחלטות ונותנת נקודת ציון שאפשר להשוות אליה את המצב הנוכחי בכל רגע".
לדברי שוקרון, "אנחנו עושים שימוש לעתים קרובות בכלל ה-300 ובכלל ה-4%, כשאנחנו מבצעים תכנון פיננסי עם לקוחות מכל מיני סוגים. לדוגמה, הגיע אלינו עצמאי, שהתקרב ל-60, שיש לו רשת קטנה מתחום המזון שהיוותה את עיקר הנכסים שלו, והוא רצה להתחיל לתכנן בצורה מסודרת את הפרישה שלו. כחלק התהליך, הגדרנו את הסכום שהוא רוצה להגיע איתו לפרישה בתיק ההשקעות שלו, וזה היעד שהוא הציב לעצמו לקבל במכירה שהוא תכנן של הרשת.
במקרה אחר, הגיע אלינו אדם מבוגר, שרצה לתכנן את הירושה שלו, לנכדים צעירים. קיבלנו ביחד החלטה שכל נכד יוכל למשוך במשך כל שנה 4% מתיק הירושה – עד גיל 30, שבו יוכל לקבל החלטה עצמאית".
לסיכום, "מחקר טריניטי", "חוק ה-300" "שיטת 4%" – מהווים כלים מקצועיים ופסיכולוגיים חשובים בתהליכים של תכנון פיננסי מתקדם ואצלנו בבנצ'מרק בהחלט נעזרים ומשלבים אותם. מומלץ לכל חוסך לבחון את המטרות והיעדים שלו בהתאם.
